מניסיוני כעורך דין, הסיטואציה הבאה די שכיחה: התובע מעוניין להגיש תביעת לשון הרע בגין כתבה, מכתב וכדומה, והוא מתלבט בגין אלו מילים בדיוק להגיש את התביעה ("אולי עדיף שעל המילים האלה לא נתבע? קצת מסוכן להיכנס לזה, לא?"). כדי "לטאטא" את הבעיה ולדחות את העיסוק בה לשלבים מאוחרים יותר (כמו שכולנו אוהבים, לא?), הוא בוחר בפיתרון "קל" מבחינתו, ואומר – "טוב, כרגע לצורך הגשת התביעה בוא נכתוב באופן כללי שהכתבה/מכתב מהווים לשון הרע, ובשלבים המתקדמים יותר של המשפט כבר נקבל החלטה ונפרט יותר". אז זהו, שהמחיר של הפיתרון הזה עלול להיות דחיית התביעה.
בפסק דין שניתן על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, ביום 6.3.23 [סע"ש (ת"א) 12303-09-18 רובוגרופ נ' באום], נדחתה תביעה בשל אי פירוט ביחס לנסיבות המדויקות המהוות לשון הרע:
"רובוגרופ טענה שבאום לא עמד בדרישות להוכחת עוולת לשון הרע, שכן לא פירט את המילים שנאמרו שלטענתו עולות כדי לשון הרע, לא פירט מי מעובדי החברה אמר את אותם [צ"ל אותן] מילים… באום ציין מכתב דרישה ששלחה רובוגרופ לחברת YES01, אך לא פירט מדוע המכתב מהווה לשון הרע.
נקבע לא אחת כי בתביעת לשון הרע התובע נדרש לפרט את העובדות המקימות את כל מרכיביה של עוולת לשון הרע – מרכיב הפרסום ומרכיב לשון הרע;
עוד נקבע כי על התובע לפרט בכתב התביעה את המילים בהן השתמש הנתבע, בכתב או בעל פה, ואשר מקימות לטענתו את עילת התביעה. תובע אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא את דיבתו רעה (ע"ע (ארצי) 7192-02-13 די.אס. פי גרופ בע"מ – אלי אסולין (נבו 16.09.2013)).
… לא הוצגה תשתית עובדתית מפורטת לביסוס עילת התביעה של לשון הרע. באום לא ציין מהו אותו פרסום שמהווה לטענתו לשון הרע, מי אמר אותו ומתי, מה היו המילים המדויקות של אותו פרסום. הפירוט הובא לראשונה בתצהיר העדות הראשית של באום. כך נאמר בעניין ע"ע (ארצי) 39172-11-16…
לאור האמור התביעה ברכיב זה נדחית".
[פסק הדין מצטט גם את קביעתו הדומה של בית המשפט המחוזי, בהליך ת.א (מחוזי ירושלים) 9871/02 (גרבץ נ' אלישיב), לפיה לא ניתן "להרחיב חזית" באופן שהתצהיר יפרט את מה שלא פורט בכתב התביעה. התנהלות כזו מביאה לכך ש"נשללת מהנתבע היכולת להתגונן כהלכה"].